על מיסים וצמיחה

לאחרונה היה לי את הכבוד לשמוע באו"ם את הכלכלן הנודע, זוכה פרס נובל בכלכלה, פרופ' ג'וזף סטיגליץ, בהרצאה שנתן בפתיחת המפגש הכלכלי הדו שנתי של ה- Project LINK בו אנו משתתפים כשני עשורים. בניתוח מבריק של מצב הכלכלה העולמית התעכב פרופ' סטיגליץ בנקודה שהייתה חשובה בעיניו בהקשר של עידוד הצמיחה בכלכלה האמריקאית, והיא נכונה כמובן גם לגבי הכלכלה הישראלית: מלבד ההשפעה על אי השוויון, הגדלת המס המוטל על העשירים והקלה מקבילה (באותו גודל) של המס על שכבות הביניים והעניים תורמות ישירות להאצת הצמיחה.

הרעיון הוא, ששקל נוסף שמרוויח אדם עשיר, אינו מופנה כולו לצריכה, אלא ברובו לחיסכון, ואילו שקל נוסף שמרוויח אדם מהשכבות הנמוכות וממעמד הביניים משמש לצריכה; מי שמרוויח לדוגמה 100 אלף שקל בחודש, נדיר שיוציא אותם עד השקל האחרון, ולכן שקל פחות בשכרו לא יגרום לו לשנות את הרגלי הצריכה, אלא לחסוך שקל אחד פחות. העני לעומתו, צורך כל שקל, ואם יקבל שקל נוסף, הוא יוציא גם אותו. כך, אם נעביר שקל מאדם עשיר לאדם עני או לשכבות הביניים, נעלה את סך הצריכה במשק, אשר נחלש בתקופות של מיתון והאטה.

לא כל מס מאפשר בו זמנית הכבדה על עשירים והקלה על עניים: המע"מ למשל מושת באותו השיעור על כל קונה באשר משכורתו. לעומת זאת, מיסים פרוגרסיביים – ששיעורם עולה עם העלייה בהכנסה (כמו מס הכנסה ששיעורו גדל על-פי מדרגות מס) – אינם אחידים. העמקת הפרוגרסיביות של מערכת המס בדרך שמעבירה הכנסה מאדם עשיר לאדם עני מקטינה כמובן את אי השוויון במשק, אך גם מגדילה את הצריכה המצרפית ותורמת למאבק במיתון והאטה.

ביום ראשון שעבר אישרה ממשלת ישראל את פרק המיסים של וועדת טרכטנברג. עיקרי ההחלטות שהתקבלו כללו הטלת מס יסף של 2% לעל מי שהכנסתו מכל מקור עולה על מיליון שקל בשנה; העלאה של שיעור מס ההכנסה עבור מי שהכנסתו גבוהה מ-40 אלף ₪ מ-44% ל-48% והעלאה של מס רווח הון מ-20% ל-25%. צעדים אלה פועלים בהתאם לחלק הראשון במתווה שהתווה פרופ' סטיגליץ – הכבדת המס על העשירים.

מנגד החליטה הממשלה, כי תקבולי המס שיתקבלו ישמשו בעיקר לביטול העלאת הבלו על דלק, לביטול סלקטיבי של מכסים ומיסי קנייה ולהענקת שתי נקודות זיכוי לאבות לילדים בני 3 לכל היותר. צעדים אלה מטיבים עם כלל האוכלוסייה (ההטבה לאבות צעירים אינה מותנת במבחן הכנסה) ולכן אינם תואמים במלואם את החלק השני של המתווה – הקלה על שכבות הביניים ועל העניים. מאחר שמההקלות שאושרו נהנים עשירים ועניים כאחד, העשיר מקבל למעשה חזרה חלק מהגידול במס. לפיכך התרומה של הקטנת המס להגדלת הצריכה הרבה יותר קטנה.

הנתונים הכלכליים האחרונים מציגים את שהתרענו מפניו: המשק מאט את צמיחתו, מרמה של כ-5% בשנת 2011 לכחצי מזה בשנת 2012. צמיחה כזו אינה מספקת משום שאינה יכולה לייצר מספר משרות שיאפשר לקלוט את כל המצטרפים החדשים למעגל העבודה. במצב כזה חבל שהממשלה אינה מנצלת את המפנה ביחסה למערכת המס בישראל למיצוי פוטנציאל התרומה שיש למהלך כזה לעידוד הצמיחה. יותר מכך, עוד בטרם יבשה הדיו, החל האוצר בכרסום ההקלות, ונכון לעכשיו מסתמנת תוספת הכנסות נטו לקופת המדינה. עודף זה, אם לא ישמש להקלות, יתרום לאיזון מחדש של היקף הגירעון הממשלתי, אשר עלול להתרחב עתה בשל ההאטה.

זה מביא אותי לנקודה חשובה נוספת שהדגיש פרופ' סטיגליץ בהרצאתו: הסכנה שבקידוש הגירעון הממשלתי הנמוך כמרשם פלא לכל התחלואים הכלכליים. פרופ' סטיגליץ קורא לאופנה העולמית הנוכחית – המוקיעה גידול בגירעון ממשלתי בכל מצב – התאבדות כלכלית. אם ימשיך לשלוט עקרון קידוש הצנע, מפקפק פרופ' סטיגליץ ביכולת של הכלכלה העולמית להתאושש בעשור הקרוב. ובהיקש לישראל , אל לו לאוצר לקדש אוטומטית את היקף הגירעון הממשלתי ונקוט בצעדי צנע – כדי שלא להחמיר את האטה.

פורסם במעריב עסקים, בטור "בגובה העיניים", 6.11.11

לקריאה נוספת בנושא:
לעבור את 2012 בשלום

האטה כלכלית והמחאה
סוגיית הגירעון בתקציב


תגובה אחת על “על מיסים וצמיחה”

  1. מאת אופיר:

    מאמר מעולה!
    תודה רבה, ותמשיכי לעשות חיל:)

כתיבת תגובה