מחלוקת כלכלית

ישבתי עם יהודית בבית קפה. היא אשת כספים לשעבר, שמתקיימת היום מכספי הפנסיה שלה. מרביתם מושקעים היום באגרות חוב ובמניות, ולכן היא עוקבת באופן שוטף אחרי ההתפתחויות בשוק ההון. אף שיש לה רקע פיננסי, המציאות הנוכחית מבלבלת אפילו אותה. מטריף אותה שאנשי מקצוע משדרים מסרים סותרים במשך כל כך הרבה זמן, והיא לא מצליחה לקבל תמונה מלאה ולהסיק מסקנות. אני סבורה שהיא לא יחידה. ואיך אפשר אחרת, אם הכלכלנים בעולם מתכתשים בינם לבין עצמם במחלוקת אדירה על זיהוי המקור לבעיות ועל הדרכים לפתרונן.

קצת רקע: השפל הגדול של שנות ה-30' הניב בתורת הכלכלה את המשנה הקיינסיאנית, הקרויה על שם הכלכלן שהגה אותה – ג'ון מיינרד קיינס. עיקרה הוא שכלכלת השוק החופשי אינה חפה מבעיות, ולפיכך לא תמיד היא יכולה לפעול ללא יד מכוונת. לכן, לממשלה צריך להיות תפקיד פעיל בכלכלה. במיתון למשל עליה ליזום השקעות כדי להמריץ את המשק. ולצמצם את מעורבותה כשהמשק עולה על פסים של צמיחה.

משנה זו הכתיבה את המדיניות הכלכלית בעולם המערבי עד שנות ה-70'. בשנות ה-70' אירעו בעולם התפתחויות כלכליות שלא קבלו מענה מספק מהמשנה הקיינסיאנית, וזו הושלכה הצידה באכזבה. במקביל, לבלבה משנה כלכלית חדשה הנקראת המשנה המוניטאריסטית, אשר מייסדה היה הכלכלן מילטון פרידמן. משנה זו מאמינה, כי השוק החופשי הינו תמיד הפתרון המיטבי, ולפיכך היא דוגלת באי התערבות של הממשלה בכלכלה. על פי משנה זו, הבנק המרכזי יטפל במיתון באמצעות הורדה של הריבית, מהלך אשר ימריץ את המגזר העסקי ואת הצריכה.

זכות יתר

במשך שני עשורים כמעט, עד 2008, נהנה העולם מזכות יתר. הוא נע בדרך חד-כיוונית של פיתוח ושגשוג כלכלי. משברים היו קצרים ונמשכו חודשים ספורים, אם היו. האיום היחיד היה הטרור. המשנה הכלכלית המוניטאריסטית חגגה. היא ראתה בכך את ניצחונה.

אבל ב-2008 קרה הבלתי אפשרי לכאורה: העולם המערבי נכנס למשבר עמוק וארוך. התאוריה הכלכלית שינסה מותנים. טובי המוחות רקחו תרופה. אחרי 3 שנים מסתבר, שהיא רחוקה מלספק. תומכי האסכולה הקיינסיאנית מטילים את האשמה ביריביהם מהאסכולה המוניטארסטית. תומכי האסכולה המוניטארסטית חושבים, שהפתרונות שננקטו לא היו רדיקלים מספיק.

המחלוקת נותרה בעינה: האם יש לאפשר לממשלה להתערב בכלכלה בתנאים שנוצרו, או שיש להקטין עוד יותר את המעורבות הממשלתית. הקביעה איזו מבין האסכולות נכונה מכתיבה כמעט בכל סוגיה כלכלית את הפתרון. למשל, מי שרוצה בהתערבות ממשלתית מבין שעליו לשלם מיסים; מי ששואף לאי התערבות ממשלתית רואה במיסים עוולה ולוחץ להורידם; מי שמאמין בחיוניות של התערבות ממשלה רוצה שהיא תפעל במלוא הכוח להתנעת המשק; מי שרואה בהתערבות ממשלתית רעה חולה, מתחלחל מהמחשבה שהגירעון עלול לעלות, גם אם לזמן מה.

למחלוקת השפעה על מכלול היבטים בחיינו (בארץ הדוגמה היא הקמתה של תנועת המחאה), ובהם גם שוקי ההון. למעשה, המחלוקת היא הבסיס להורדת הדירוג של ארה"ב. בהכללה, הרפובליקנים משתייכים לאסכולה המוניטאריסטית והדמוקרטים לקיינסיאנית, ולכן אינם מגיעים לעמק השווה ביחס למדיניות הנדרשת. על כך יצא קצפה של סוכנות הדירוג S&P.

בקרב המשקיעים המחלוקת גורמת לבלבול, אשר מביא אותם להתנהג כמו עדר ולעבור כהרף עין מהתרוממות רוח לפאניקה. כאן, לצד רואי שחורות עקביים (הכלכלן נוריאל רוביני) יש כאלה שסבורים שנוצרות הזדמנויות השקעה אדירות (המשקיע וורן באפט).

הזכרתי ליהודית שאין זו הפעם הראשונה ותנודתיות חזקה אינה סיבה לקבלת החלטות מתוך לחץ. חזרנו ובדקנו את יכולתה לעמוד בצרכיה הכספיים החודשיים גם ברגעי שפל והחלטנו על שינויים קלים בהתאם. סיכמנו לחזור ולבחון את המצב בעוד 3 חודשים. ברור לי שגם אז המחלוקת הכלכלית תישאר בעינה. עם זאת, נתונים נוספים על מצב הכלכלה שיצטברו עד אז צפויים להבהיר את התמונה.

פורסם בטור "בגובה העיניים", מעריב עסקים 25.8.11


כתיבת תגובה