לפי מדד הביג מק

השבוע חזרה מיכל עם משפחתה מטיול בר מצווה בארה"ב, וטרם נסיעתה עסקה בלהט בחרם הצרכני על הקוטג'. מחאת הדיור קרובה ללבה קצת פחות. את הדירה הם קנו כבר לפני 7 שנים, כשהמחירים היו יותר שפויים. מנגד, מחירם של מוצרי החלב מוציא אותה משלוותה. הטיול חיזק אצלה את מה שחשבה עוד קודם: הכול פה נורא יקר.

מיכל צודקת, במיוחד כשמדובר במוצרים שמיוצרים בישראל. סיבה עיקרית היא השקל החזק. כאשר שער החליפין הוא 3.5 שקלים לדולר, מוצרים ושירותים בחו"ל נראים זולים. לו השקל היה חלש יותר ושער החליפין היה 4.5 שקלים לדולר, היה נראה שיקר בחו"ל.

הדוגמא הנפוצה בפיה הייתה מחיר המזון המהיר בכלל, וההמבורגר בפרט. ספרתי לה על מדד הביג מק שעורך השבועון האקונומיסט, שהוא השוואה של מחיר כריך המבורגר ביג מק ברשת מקדונלד'ס במדינות שונות. הרעיון הוא גאוני מצד אחד ופשטני מדי מצד אחר. אמנם הוא התחיל כקוריוז, אבל התגלה כבעל ערך גבוה בהבנה של יחסים בין מטבעות ושערי החליפין.

בעיני רבים מדד הביג מק צופה את התנהגותו של שער החליפין בזמן הארוך. ההנחה בשיטה, הנקראת בשפה מקצועית שוויון כוח קנייה, היא ששער החליפין "הנכון" הוא זה שמשווה את העלות של סל מסוים, זהה, בשתי מדינות. במדד הביג מק נבחר כריך ההמבורגר, מכיוון שניתן להשיגו במדינות רבות. הוא מייצג סל אחיד, אם כי מצומצם, המכיל אמנם רק מוצר אחד, אולם כולל בתמחור מרכיבים רבים, כמו חומרי גלם, שכר דירה, שכר עבודה ועוד.

כשהלשכות לסטטיסטיקה במדינות השונות עורכות את ההשוואה, הן בונות סל רחב הרבה יותר של סחורות ושירותים. על פי פרסום האקונומיסט מחודש יולי, כריך ביג מק עולה בארה"ב 4.07 $, ובישראל מחירו 15.9 שקלים. מכאן, שעל מנת שהמחירים יהיו שקולים, שער החליפין הנגזר מהיחס בין עלותו בדולרים לעלותו בשקלים הוא 3.91 שקלים לדולר. בפועל, בעת המדידה, היה שערה החליפין בארץ 3.4 שקלים לדולר, נמוך ב-15% משער החליפין שנגזר ממדד הביג מק.

אילו היה השקל קרוב יותר לערכו המשתקף ממדד הביג מק, היו השוואות המחירים שערכה מיכל בארה"ב מחמיאות יותר לישראל. בשער חליפין של 3.91 שקלים לדולר הייתה מיכל מוצאת שישראל אינה כה יקרה כפי שנדמה לה. בשער חליפין גבוה עוד יותר, אפילו אילת הייתה מסוגלת להציע חופשה בעלות שמתחרה עם חופשה מקבילה בחו"ל.

בימים האחרונים נחלש מעט השקל, והוא עומד על כ-3.53 שקלים לדולר וכ-5.08 שקלים לאירו. היחלשותו הינה סממן ראשוני לחולשה כלכלית יחסית הנחשפת בנתונים המאקרו כלכליים. חלקה נובע מהחולשה הכלכלית היחסית שהייתה ברבע השני בכל העולם המערבי, וחלקה מפגיעתו של השקל החזק בייצור ובייצוא. בגלל הפגיעה בייצור ובייצוא, עלולה התאוששות המשק לפגר אחרי התאוששות העולם המערבי, כשזו תקרה. אם כך יהיה, ימשיך הפיחות. עם שקל חלש יותר יוכלו מיכל וצרכנים ערניים כמוה לרכז את מאבקם במקומות בהם נגד העלאות מחירים במקומות שבהם באמת קיים ניצול כוח שוק עודף של יצרנים או של סוחרים.

ואולם פיחות מעלה אינפלציה בשל עליית מחירם של חומרי הגלם והמוצרים המיובאים. פיחות של 15% יכול להאיץ את האינפלציה בכ-1.5%. התקווה היא, שהשכר יעלה לפחות ב-2% יותר מהאינפלציה, מה שלא קרה בעשור האחרון, ואז כוח הקנייה יגדל ויחפה על הפיחות.

פורסם במעריב עסקים, 18.8.11.

לקריאה נוספת בנושא:
אינפלציה ומדד המחירים


כתיבת תגובה