האטה כלכלית והמחאה

בלי שום קשר ל"חגיגה" העולמית האחרונה ביחס להורדת הדירוג של ארה"ב, המשק הישראלי מאט. הערכות בנק ישראל ביחס לצמיחה בחודשים האחרונים, כפי שהן באות לידי ביטוי במדד המשולב שהוא מפרסם מדי חודש בחודש, מצביעות על כך בבירור. אם תמשך מגמה זו גם בחודשים הבאים, פירוש הדבר שהמשק מצוי בתוואי של צמיחה איטית, שאינה מספקת.

תוואי של האטה כלכלית עלול לשמש את המתנגדים לגל המחאה החברתית כנשק לסיכולו. הנימוק שצפוי להישמע הוא, שלא רק שאין אפשרות לממן כעת את דרישות המוחים, אלא שבגלל הירידה בהכנסות צריך לקצץ בהוצאות, שכן אם יגדל הגירעון יש חשש לאינפלציה והיציבות שהשגנו בעמל רב תתערער.

אז זהו, שלא. בוודאי לא בנושא הדיור, שהוא המעיק ביותר על הדור הצעיר. פתרון בעיית הדיור מחייב הפשרת קרקעות ולא גידול בהוצאות. השילוב של הפשרת קרקעות עם קיצור משך הבנייה והתרה של תסבוכות בירוקרטיות על ידי הודל"ים (ועדות לדיור לאומי), יעודד את ענף הבינוי ובאמצעותו את הפעילות במשק – פעולה ברוכה במיוחד בתקופות של האטה.

התקציב לא צפוי להיפגע גם אם הפשרת הקרקעות תגרום לירידה המקווה במחירים, כיוון שיופשרו יותר קרקעות. אם המחיר ירד בחצי, ויפשירו כפליים, לסך ההכנסות ממיסים לא יקרה כלום. לכן, אסור לדחות את הטיפול בבעיית הדיור ללא קשר למצב המשק. יותר מכך, אפשר וצריך לרתום את פתרון בעיית הדיור למניעת האטה.

בניגוד למדינות אירופה וארה"ב, היקף הבנייה בישראל בשנים שקדמו למשבר הפיננסי, 2001 – 2009, היה נמוך מדי בהשוואה לקצב הגידול במשקי הבית (מתוך הנחה שכל משק בית צריך דירה). לכן, אין חשש להגביר את הקצב בצורה משמעותית, על מנת להשלים את המחסור בפרק זמן קצר יותר. בשנים 2001 – 2009 בנו בקצב של 32 אלף דירות חדשות לשנה. ב-2011 בונים כבר בקצב של כ-45 אלף דירות חדשות לשנה. אם תעמיק ההאטה, אפשר להאיץ עוד יותר את הקצב.

נוסף לכך, ירידה במחירי הדיור צפויה גם למתן את האינפלציה, ולאפשר לנגיד את החופש להימנע מהעלאות של הריבית, ואולי אפילו להורידה, צעד חשוב נוסף במניעת ההאטה. התמתנות האינפלציה גם תעקר את הצורך בקיצוץ בתקציב, כדי למנוע ממנה להרים את הראש.

את הפתרונות האחרים, כמו הפתרון למחאת העגלות (בו עסקנו בשבוע שעבר) באמצעות הגדלה של תקציב משרד התמ"ת להרחבת השתתפותו במימון מעונות, משפחתונים וצהרונים, צריך יהיה לחלק על יותר שנים. נכון, אם לא יהיה קיצוץ בהוצאות יגדל החוב. ואולם גידול בחוב כמוהו כדיאטה.

הדיאטנית שלי תמיד אומרת, שאם הגישו באירוע קינוח מדהים, שלא אתאפק ואוכל אותו. רק שלא אשכח לחזור למחרת למשטר שמירת הקלוריות. החיים הינם שיגרה שקוטעים אירועים מיוחדים, היא משננת באוזני, ודיאטה אינה מאסר עולם. מותר לחרוג, אם יודעים לחזור בחזרה.

משרד האוצר חושש שלא נדע לחזור בחזרה, ולכן הוא נוטה לחסום כל חריגה, גם אם מוצדקת. מדינת ישראל של 2011 מגלה בגרות יוצאת דופן. המחאה היא ביטוי לכך.

פורסם בטור "בגובה העיניים" במעריב עסקים, 14.8.11

לקריאה נוספת בנושא:
על מיסים וצמיחה
השכר – הצד השני של התסכול הצרכני
התשובה למחאת העגלות

 


כתיבת תגובה