השכר – הצד השני של התסכול הצרכני

שיחת הסלון ביום שישי האחרון, נסובה גם אצלנו, איך לא, על גל המחאה הצרכני. כאילו נשבר מחסום. נדהמתי לגלות כמה תסכול היה כלוא מאחורי פסדה של "מה העניינים? סבבה, ואצלכם?"

התסכול, שנבנה בחדרי חדרים על תחושה של כישלון אישי, הפך לזעם כשהתברר שהבעיה היא בעיה כוללת וקיימת אצל כולם.

אולם המציאות שמחלחלת רק עתה לתודעה הכללית חיה ונושמת מזה זמן בנתונים. בתוך אווירה כלכלית חיובית של צמיחה מהירה, אבטלה נמוכה, גירעון ממשלתי קטן ועוד נוצרו מספר תופעות חריגות, שמאיימות על ההצלחות שהושגו. אחת מהן היא התפתחות השכר.

זה 11 שנים השכר הריאלי הממוצע (ברוטו) במשק לא עולה. בשנת 2011 הוא צפוי להיות נמוך בכ1% – 2% מהשכר הריאלי בשנת 2000.

פירוש הדבר הוא שאמנם השכר עולה בשקלים, אך הוא מטפס מעלה רק בקצב עליית המחירים של סל הצריכה ומצליח לכל היותר לשמור על כוח הקנייה שלנו. קיפאון השכר הריאלי שאורך למעלה מעשור הוא חבית נפץ, הגורמת לאנשים להרגיש נטושים.

תחושה התסכול והזעם מתחדדת כיוון שהפריון עלה. אותה כמות של עובדים מייצרת משנת 2000 יותר; לא הרבה יותר, בהשוואה למה שהתרגלנו בעשורים הקודמים, אבל עדיין יותר. ההיגיון הישר אומר שמגיע להם ליהנות מזה.

מול הקיפאון של שכר הריאלי ברוטו, התנהגות השכר הריאלי נטו משפרת לכאורה מעט את התמונה. מאז 2003 הונהגה רפורמה להפחתה הדרגתית של המס על עבודה, וזו אמורה להימשך עד 2016 (כולל).

הרפורמה במס והפחתתו אפשרה עלייה בשכר נטו, שטיפס ב-11 שנים ב-8% בקירוב. אך אליה וקוץ בה, כ-60% מהעובדים כמעט לא נהנו מעלייה זו. 60% אלה הם מקרב המעמד הנמוך ומעמד הביניים, ברמות הכנסה של עד כ-8500 ₪ ברוטו לכל היותר. עבורם העלייה בשכר הייתה מזערית, ולא שונה באופן מעשי ממצב של קיפאון.

אומנם אפשר לטעון, ובצדק, כי אילולא הונהגה הרפורמה, שכרם היה יורד, אבל נדמה לי שטיעון זה ייתפש בקרב עובדים אלה בעיקר כהתפלספות אקדמית.

מי שכן נהנו מהרפורמה היו 40% מהעובדים במשק, בעלי השכר הנמוך מאוד, ובעלי השכר הגבוה מאוד. השכר הריאלי נטו של בעלי השכר הנמוך מאוד עלה בכ-6% (כשמחלקים את כל העובדים ל-10 קבוצות שוות מספרית, מדובר ב-2 העשירונים התחתונים ששכרם נמוך מ-2,000 ₪ לחודש).

מנגד, השכר של העשירון העליון עלה ב-14%, אף שגם אצל קבוצה זו השכר הריאלי ברוטו (למעלה מ-30,000 ₪ לחודש) נותר בעינו. במילים אחרו: עליית השכר של העשירון העליון נבעה מהורדה של שיעורי המס.

לא רק ששכרו של מעמד הביניים לא עלה יותר מעשור, עכשיו נאלצים אנשי מעמד זה להתמודד גם עם מחירי דירות מאמירים. התוצאה היא, שעבור רכישה של דירה ממוצעת יש לשלם היום סכום שווה ערך ל- 127 חודשי שכר ברוטו, לעומת 92 חודשי שכר לפני עשור. תוסיפו לזה את מחירי הקוטג' והנה שוב קש ששבר את גב הגמל.

פורסם בטור "בגובה העיניים" במעריב עסקים , 28.7.11

לקריאה נוספת בנושא:
התשובה למחאת העגלות

האטה כלכלית והמחאה


כתיבת תגובה