העלאת גיל פרישת נשים

נשים בישראל התברכו בתוחלת חיים של 83.5 שנה – גבוהה יתר מזו בארה"ב, בדנמרק, ב אירלנד, בבלגיה, בהולנד ובבריטניה, ובדומה לזו באוסטריה, בגרמניה, בנורבגיה, בקנדה ובשבדיה. אין ספק שבתחום תוחלת החיים (גם של גברים) ישראל משתייכת למועדון אקסקלוסיבי ומכובד.

גיל הפרישה של נשים ממקום העבודה נדון כעת בכנסת. כיום הוא עומד על 62 שנה ואמור לעלות ל-64 בתחילת 2012. הוועדה לבחינת גיל הפנסיה לנשים צפויה להמליץ להשוותו לגיל הפרישה של גברים (67). המלצה זו גוררת אחריה מחאה לא מובנת של ארגוני נשים ושל מרבית חברות הכנסת. הנימוק שלהן: נשים עובדות במקצועות שוחקים כמו ייצור, סיעוד ועבודות משק בית, וכיוון שלא ימצא מי שירצה להעסיקן בגיל מבוגר, הן ימצאו עצמן מובטלות עם פגיעה קשה בזכויות הפנסיה.

מבלי להתכוון, כנראה, גישה זו מדביקה לעבודת נשים סטיגמה מופרכת ומעליבה. נכון שנשים, בהשוואה לגברים, יוצאות פחות לעבוד, אך אלה שיוצאות לעבוד אינן נופלות במאום מגברים: ל-61% מכוח העבודה הנשי יש השכלה של למעלה מ-12 שנות לימוד (לעומת 50% מכוח העבודה הגברי); 38% מהנשים העובדות הן אקדמאיות, בעלות מקצועות חופשיים או מנהלות (לעומת 35% מקרב הגברים); 51% הינן סוכנות, עובדות מכירות, עובדות שירותים או עסקות במקצועות פקידותיים (לעומת 25% מקרב הגברים); ורק 11% מוגדרות כעובדות מקצועיות - בענפי התעשייה, הבינוי וכדומה – וכעובדות בלתי מקצועיות (לעומת 40% אצל הגברים).

אישה הפורשת בגיל 62 צפויה לחיות מחוץ למעגל העבודה במשך פרק זמן כפול כמעט מזה של גבר. ההבדל נובע מגיל הפרישה, אך גם מתוחלת החיים הנמוכה יותר של הגברים. גם לו היה שכרן של נשים שווה לשכרם של גברים, העובדה שהפנסיה של נשים צריכה לכלכל אותן הרבה יותר דנה אותן לרמת חיים נמוכה יותר. העלאת גיל הפרישה תגדיל באופן משמעותי את סכום הפנסיה של נשים, מכיוון שהן יזדקקו לה פחות שנים ויפרשו עבורה יותר שנים. ההפרש מהותי וצפוי להעלות את הקצבה החודשית בכ-25% – 30%. עם זאת, בעולם מודרני, בו מוקנות לפרט זכויות בחירה, אפשר ורצוי להשאיר את האפשרות לפנסיה מוקדמת ולהרחיבה גם לגברים.

מנגד, בישראל יש כ-133 אלף נשים בגילאים שבין 62 ל-67, המהוות כ-3.5% מסך אוכלוסיית הנשים. אם היה החוק נכנס לתוקף היום, הוא היה גורם להעלאת שיעור האבטלה מ-5.8% ל-7.1%. זאת מכיוון שהעלאת גיל הפרישה צפויה הייתה להשאיר כ-50 אלף נשאים בגילאים המדוברים במעגל העבודה עוד כמה שנים – על חשבון כניסת עובדים חדשים במקומן. האחרונים היו עלולים למצוא עצמם מובטלים משום שאין כרגע 50 אלף משרות פנויות.

שיעור אבטלה של כ-7% היה לוחץ את השכר הממוצע בכלל המשק כלפי מטה, זאת למרות שהוא לא עלה ריאלית מאז שנת 2000. מישהו צריך לתת את הדעת גם בעניין הזה.

לפיכך אני צופה, כי הוועדה תמליץ להחיל את המעבר לפרישה בגיל 67 בהדרגתיות, על פני כמה שנים. כך לא ייווצר לחץ גדול מדי על שוק העבודה. ניתן גם להוציא מן הכלל מקצועות מסוימים לתקופות מעבר מוגדרות מראש, או לתמוך בקבוצות שעלולות להיפגע משינוי החוק. לדעתי, לאורך זמן, העלאת גיל הפנסיה לנשים והשוואתו לגיל הפנסיה של הגברים רק תיטיב עם הנשים הן כלכלית והן מבחינת מיצובן בשוק העבודה.

פורסם בטור "בגובה העיניים", מעריב עסקים 7.7.11

לקריאה נוספת בתחום:
כשהפנסיה לא מספיקה

 


כתיבת תגובה