על דובדבנים, דירות ומדד מחירים לצרכן

זה תמיד תופס אותי בהפתעה. אני נכנסת לירקן, מתפתה לפרי העסיסי, שואלת כמה עולה, ומזדעזעת. כך היה השבוע עם דובדבנים. דוד הירקן התגאה, שהוא מוכר אותם ב-30 ₪ לעומת 60 ₪ בסופר. צודק, בדקתי. דוד אומר, שכל שנה אנחנו מופתעים מחדש.

חיפשתי באינטרנט אזכור למחירי דובדבנים. מצאתי בלוג בו התלונן הכותב ביוני 2007 , לפני 4 שנים בדיוק, על כך שהוא שילם 20 ₪. בדקתי כמה עלה מדד המחירים לצרכן בארבע השנים שחלפו. המדד עלה בכ-16%. מחיר הדובדבנים עלה ב-50%. אם מנכים מעליית הדובדבנים את עליית המדד, הדובדבנים התייקרו ריאלית בכ-30%. השכר הממוצע עלה בשיעור דומה למדד המחירים לצרכן, כך שגם בהשוואה לשכר הדובדבנים התייקרו ב-30%. דוד טועה. הדובדבנים התייקרו מאוד.

דובדבנים הם אולי דוגמה קיצונית, אך בשנים האחרונות עלה כל המזון בקצב גבוה במיוחד. המצב דומה בכל העולם, בעיקר בגלל עליית מחירי האנרגיה. הסוכר, האורז, החיטה הבקר, התירס עלו ב- 50% ל-150% ב-4 השנים האחרונות. מתירס, למשל, אפשר לעשות תחליף דלק, ולכן הביקוש שלהם מאמיר. כתוצאה מזה החקלאים מרחיבים את שטחי הגידולים של התירס על חשבון גידולים אחרים, והצעד הזה גורם לעליות מחירים נוספות. לבסוף, מחיר הבקר עולה כי יקר יותר להאכיל אותו. העלייה המהירה של מחירי המזון גרמה לעליית מדד המחירים לצרכן ב-4 השנים האחרונות בכ-0.25% אחוז יותר בממוצע לשנה.

מהו מדד מחירים לצרכן?

מדד מחירים לצרכן הינו מחיר סל הצריכה, מורכב ממוצרים ושירותים שמשק בית ישראלי נוהג לצרוך. מטרתו למדוד את השינוי במחירים, ולכן אין חשיבות לערכו המוחלט. עליית המדד מרמה של 100 נקודות לרמה של 101 נקודות משמעותה אינפלציה של 1%. אינפלציה הינה השינוי במדד המחירים לצרכן.

המדד מורכב מ-10 קבוצות עיקריות. הקבוצות הגדולות ביותר הן הדיור, מזון ותחבורה ותקשורת. קבוצות אחרות הן אחזקת הדירה, ריהוט וציוד לבית, הלבשה והנעלה, בריאות, חינוך תרבות ובידור, תחבורה ותקשורת ושונות.

מרכיב הדיור

הדיור הוא המרכיב הגדול ביותר במדד, ומהווה כ-24% ממנו. עבור שוכרי דירה מרכיב זה מוחשי ביותר והוא אינדיקציה לשכר הדירה שהם משלמים. עבור הגרים בדירה השייכת להם הסעיף מוחשי פחות , וכמוהו כשכר דירה שהם משלמים לעצמם. בדומה למכונית, גם לדירה יש ירידת ערך. בקנייה אנחנו מוותרים על "הריבית האלטרנטיבית" – הריבית או התשואה שהיינו מקבלים, אם היינו משקיעים את הכסף של הדירה בשוק ההון, בתוכנית חיסכון, או בפיקדון בבנק. זוהי הצריכה העצמית של דיור. בגלל העלייה המהירה של מחירי הדיור עלה ב-4 השנים האחרונות מדד המחירים לצרכן בכ-0.75% בממוצע לשנה. הדיור עלה, כי ב-2009, כאשר הריבית הייתה קרוב לאפס, היו משקיעים שראו בקניית דירה תחליף להשקעות בשוק ההון ולתוכניות חיסכון או פיקדונות. לאחר שנים של ירידה במלאי הדירות הריקות, הם יצרו פתאום ביקוש גדול, שהביא לעליות המחירים.

המדד ואנחנו

מדד המחירים לחודש מאי שהתפרסם גבוה יחסית. כרגע המדד עולה בקצב של 4% לשה, ואלמלא עליית מחירי הדיור והמזון, לא היה המדד עולה מעבר לגבולות שהציבה הממשלה, 3%-1% לשנה. אין תאוריה כלכלית שמקדשת את הגבולות הללו. אם זאת ידוע, תאורטית ומעשית, כי אינפלציה של 0% אינה טובה, ולעומתה גם אינפלציה גבוהה אינה טובה. הממשלה הטילה על הנגיד לשמור את האינפלציה בגבולות שהציבה. הוא אינו יכול לעשות מאום ביחס לעליית מחירי המזון, הוא גם די מוגבל בהשפעתו על מחירי דירות. מה שביכולתו לעשות, זה להעלות את הריבית ולגרום לנו לצרוך פחות. זה סוג של פתרון, אבל הוא מאט את צמיחה. היה טוב יותר, אילו הממשלה הייתה נרתמת גם היא, למשל ע"י הפשרה מסיבית של קרקעות.

פורסם בטור "בגובה העיניים", מעריב עסקים 16.6.11


כתיבת תגובה