דרוש: אקטיביזם מוניטארי

בשנת 2003 הכריז פרופ' רוברט לוקאס, חתן פרס נובל לכלכלה (1995) כי "הבעיה המרכזית של מניעת שפל כלכלי נפתרה מכל בחינה מעשית". למרות זאת, 4 שנים לאחר פרוץ משבר הסאב-פריים העולם המערבי מתמודד עדיין עם השלכותיו, במה שוורן באפט הגדיר כ"פרל הארבור כלכלי". כך, התוצר לנפש בארה"ב צפוי לחזור לרמתו בשנת 2007, השנה שלפני המשבר, רק בשנת 2014, 6 שנים מאוחר יותר, ובגוש האירו – רק ב-2017 (!). אין פלא איפה ששיעור האבטלה בארה"ב סובב סביב רמה של 8% ואילו בגוש היורו הוא גבוה מ-11%.

חומרת המשבר, בשילוב עם בחירה קולקטיבית תמוהה של העולם המערבי לסרס את התערבותן של ממשלות (מדיניות פיסקאלית) בפתרון המשבר, לא הותירה ברירה לנגידי הבנקים המרכזיים בעולם, אלא לנקוט במדיניות מוניטארית יצירתית ונועזת: בארה"ב – ריבית 0% למשך שנים רבות וקנייה מסיבית של אגרות חוב ממשלתיות, כדי להוריד גם את הריבית לטווח ארוך, ועכשיו גם רכישה של אגרות חוב מגובות משכנתאות, כדי להוריד את הריבית על המשכנתאות ולעודד את ענף הנדל"ן; בגוש האירו השמרני יותר הריבית אינה 0%, אבל נמוכה ביותר (0.75%), וכעת הוחלט על רכישה של אגרות חוב של מדינות בקשיים; גם ביפן הריבית היא 0%, והבנק המרכזי היפני הודיע לאחרונה על רכישה של אגרות חוב ממשלתיות.

מנגד מסתמן כי ישראל חוותה את המשבר באופן הקל ביותר: עם צמיחה גבוהה יחסית לתקופה, שיעור אבטלה סביר (הגדרה שהייתי מתעבת לו הייתי מובטלת), גירעון ממשלתי מבוקר וחוב ממשלתי הולך ויורד במונחי תוצר. עם זאת, אל תתנו לנתונים אלו לבלבל אתכם: שיעור ההשקעות מהתוצר נמוך כבר שנים; התוצר התעשייתי לא גדל כבר שנתיים; והייצוא קפוא כמעט מזה 15 חודשים. במשק הישראלי, ללא גידול בייצוא והאצה בהשקעות, המיתון הוא רק עניין של זמן.

בנק ישראל יודע להיות נועז

ב-2009, כאשר המשבר היה בשיאו, גם בנק ישראל נקט האקטיביזם מוניטארי נועז: הוא הוריד את הריבית ל- 0.5%, רכש אגרות חוב ממשלתיות והרחיב את קניית הדולרים. עכשיו לעומת זאת, קיימת תחושה של "עסקים כרגיל" ובנק ישראל מתמקד כמעט אך ורק בקביעת הריבית.

לאור האיום הכלכלי שבפתח מחד, וחוסר האונים של הממשלה מאידך, אני סבורה כי על בנק ישראל לשוב לאקטיביזם מוניטארי. בראש סדר עדיפות יש להחליש את השקל כדי לעודד את הייצור והייצוא. לריבית תפקיד חשוב בקביעה של שער החליפין: כשהמרווח בינה לבין הריביות בגוש האירו ובארה"ב גבוה, משקיעים פיננסיים, זרים וישראלים, רוצים שקלים והשקל מתחזק; כשהריבית יורדת והמרווח מצטמצם, הם פונים לחפש את ההזדמנויות בשווקים אחרים והשקל נחלש.

הורדה מיידית של הריבית מ- 1.75% ל- 1.25% תשמור עדיין על מרווח סיכון סביר מהריביות בגוש היורו ובארה"ב. עם זאת צמצום המרווח צפוי לדרבן את מגמת ההיחלשות של השקל. ואולם, החשש מהאצה של מחירי הדיור "מסנדל" את הנגיד. להערכתי, אם הנגיד יטיל את כל כובד משקלו המקצועי בנושא הפשרת קרקעות, הן אכן יופשרו ואיום ההאצה במחירי הנדל"ן יוסר. נכון, זהו לא תפקידו המנדטורי, אולם נוכחנו כבר שכשהוא חושש שמשהו מסכן את המשק, הוא פועל ומצליח (זוכרים? הנגיד היה זה שהחל עם נושא הריכוזיות). נוסף על כך, אם יתברר שמגמת ההאטה מחריפה וקצב הצמיחה של התוצר יורד מ-3%, אני מקווה לראות גם כאן "הרחבה כמותית" – רכישה של אגרות חוב ממשלתיות במטרה להוריד גם את הריביות ארוכת הטווח. לאלה שחוששים שהורדה חדה של הריבית מנציחה פגיעה קשה בפנסיה של הציבור, נזכיר כי מיתון מכאיב יותר.

 

פורסם לראשונה במעריב עסקים, בטור 'לקנות או למכור', 24.9.12

 

 

 


כתיבת תגובה