יהיה פיחות?

ביום שני (27.2.12), ככה פתאום, היה פיחות של יותר מ-1% בשערו של השקל הן כלפי הדולר והן כלפי האירו. פיחות ללא סיבה, לכאורה, אינו תופעה שכיחה בשנים האחרונות.
האם זו סנונית שמבשרת על התפתחות צפויה? ייתכן.

מאז 2007 ועד היום, למעט בשיאו של המשבר העולמי במהלך 2009, השקל התחזק (שילמנו פחות ופחות שקלים עבור מטבע זר). בכל התקופה – מול הדולר, ובשנתיים האחרונות גם מול האירו. כך, בסוף 2006 היה שערו של השקל 4.23 שקלים לדולר ו-5.56 שקלים לאירו, ואילו בבוקר יום שני היה שערו 3.76 שקלים לדולר ו-5.03 שקלים לאירו.

שער החליפין של השקל נקבע כמו מרבית המוצרים על-ידי ביקוש והיצע. ביקוש גבוה למטבע חוץ מביא לפיחות (מטבע זר שווה יותר שקלים וערכו של השקל נחלש) והיצע גבוה מביא לתיסוף (השקל מתחזק). ביקוש למט"ח יוצרים יבואנים וישראלים שרוצים להשקיע בחו"ל. היצע של מט"ח יוצרים יצואנים וזרים שרוצים להשקיע בארץ. הכלכלנים מסווגים את זרמי התשלומים והתקבולים הנובעים מהייבוא והייצוא כחשבון השוטף במאזן התשלומים, ואת הזרמים הנובעים מפעילותם של המשקיעים הישראליים והזרים כחשבון הפיננסי.

עודף של מט"ח

משנת 2003 ועד 2011 היה למדינת ישראל עודף בחשבון השוטף. כלומר, הייצוא היה גדול מהייבוא. המשמעות הייתה שתקבולי המט"ח (מייצוא) היו גבוהים יותר מתשלומי המט"ח (על ייבוא). מנגד ההשקעות והפעילות הפיננסית שלנו בחו"ל (רכישה של נכסים פיזיים, רכישה של ניירות ערך, פיקדונות בבנקים בחו"ל, נתינת אשראי ספקים ללקוחות בחו"ל וכד') היו גדולות מההשקעות של הזרים בארץ. פירושו של דבר, שנזקקנו ליותר מט"ח ממה שהזרים הזרימו למשק. צורך זה איזן את עודף תקבולי המט"ח מהייצוא, אך התהפך ב-2008. מ-2008 ועד 2011 השקעות הזרים בארץ עלו על השקעות הישראלים בחו"ל. כך, לא רק שהיה עודף מט"ח מפעילות הייצוא והייבוא, היו גם זרמים פיננסיים (נטו) של מט"ח לתוך המשק כתוצאה מפעילות ההשקעות. שער החליפין הגיב בהתאם והשקל התחזק בחדות. הנגיד, שהבין כמה העניין מסוכן למשק כל כך קטן ותלוי ייצוא וייבוא, נעמד בפרץ והחל רוכש דולרים.

מהפך

ב-2011 חל מהפך אחר: הייבוא עלה על הייצוא ובחשבון השוטף נרשם גירעון. אמנם גירעון קטן של 0.3 מיליארדי דולרים, אבל זאת לעומת עודף של יותר מ-6 מיליארדי דולרים שנה קודם (2010) וכ-7 מיליארדי דולרים בשנת 2009. זה לא מפתיע לאור הכלל הכלכלי הבסיסי כל כך, שהתחזקות של השקל פוגעת בייצוא ומעודדת ייבוא.  מהפך זה הביא לירידה חדה בעודפי המט"ח, והנגיד יכול היה להרשות לעצמו להפסיק לקנות.

בשנת 2012 מסתמנת האצה של המגמה שהחלה ב-2011. עודף הייבוא הולך ועולה, והגירעון השנה צפוי להגיע כבר לכ-3 מיליארדי דולרים. במקביל, התערערות היציבות השלטונית אצל שכנותינו, יחד עם האיום האיראני והאטה הכלכלית של המשק, הקטינה את המוטיבציה של משקיעים זרים להשקיע בישראל. בנוסף, הבורסות בעולם נמצאות במגמת עלייה, בניגוד למה שקורה בבורסה בתל אביב, והן קורצות למשקיעים הישראלים. לכן סביר, שלא  רק שלא יהיו השנה עודפי המט"ח, אלא צפוי להיווצר מחסור. מחסור זה צפוי להביא לפיחות השקל.
עם זאת, הכדור נותר בידי הנגיד. בנק ישראל צבר רזרבות שיא כאשר קנה דולרים במטרה להאט את התחזקות השקל. מאז הוא סופג קיתונות של ביקורת על העלות של אחזקת המט"ח למשק. לכן, הוא יכול להחליט למכור דולרים. כולי תקווה, שאם אכן יוצרו לחצים לפיחות השקל, בנק ישראל, גם אם יחליט למכור, יעשה את זה בצורה מדודה, שלא תשנה את המגמה. הייצוא צריך פיחות ואתו גם אנחנו, אם ברצוננו לשוב ולצמוח.


כתיבת תגובה